דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4) 
קיץ 2001
"אנחנו מתחתנים" הכרזנו בפני ההורים שלי. טלי ואני הכרנו רק שנתיים וחצי קודם, כשאני הייתי בתחילת השירות הצבאי, והיא – לקראת סיומו. שני ילדים... "נעשה את זה כמה חודשים אחרי שאשתחרר מהצבא" בישרנו, ומולנו – פיות פעורים.
"אתם לא נורמליים", "אתם ילדים", "זה לא יחזיק מעמד", "אתם תתגרשו כבר בשנה הראשונה", "תחשבו על זה שוב"... – אלו התגובות המתונות שזכינו להן...
קיץ 2013
פשכצקי מפרסם: "פרסום ראשון: נתניה הגישה לערן לוי הצעה לטווח ארוך,
יוסי מזרחי רוצה את החלוץ, שבינתיים ממתין לבית"ר ירושלים."
את התגובות שהיו אז בטח רובכם זוכרים, ומה פשוט יותר מלצטט בקופי פייסט את התגובות המקוריות לידיעה:
"אם השמן בא אני לא קונה מנוי",
"חודשיים הוא שורד שם,לפני שהוא נכנס לכאסח עם מזרחי."
"ישמור השם רק לא ערן לוי !!!"
ומהפייסבוק אז - "סרטן בחדר ההלבשה" "יהרוס את הקבוצה" וכיו"ב.
קווים מקבילים מעניינים בין הסיפורים על ה"שידוך" האישי שלי לזה של ערן ומכבי נתניה.
טלי ואני חגגנו לאחרונה 16 שנות נישואים מאושרות, אשר מהוות עד היום את התשובה הטובה ביותר לתחזיות הפסימיות. ערן לוי, כמו שאתם רואים – או-טו-טו סוגר 5 שנים בקבוצה, שנים בהן הפך ליהלום משובח במיוחד. ולא סתם יהלום.
רבים היו לפניו במשבצת הזו, של הכוכב שבא לשקם את הקריירה אצל היהלומים. חלקם הצליחו יותר, אחרים פחות.
איציק זוהר חייך ומחא כפיים כששרנו לו "כפרה על איציק" בניצחון חוץ 2-0 על הפועל חיפה אי שם פעם. עטר הפך, לפחות בתקשורת הארצית, לסוג של "סמל" של הקבוצה, ואפילו ראש העיר התחפשה אליו באחד הפורימים...
רונן בדש היה נשמה. לירון וילנר "יהלום". שלום תקווה היה המלך, ולא היה כמו עודד בעולם. כולם הצליחו, כולם הותירו חותם, את כולם אהבנו.
כמה מכם זוכרים מישהו מהרשימה המכובדת מאוד הנ"ל בוכה? צוחק? לוקח מיקרופון ושר? אוהב כל כך? נאהב כל כך? מחבק כל כך, קשור כל כך...
כולם שיחקו במכבי נתניה. הצליחו במכבי נתניה, אבל כאן מדובר במקרה שונה. לא, ערן לא "הצליח" במכבי נתניה. ערן לוי – הוא הוא מכבי נתניה.
כמו מכבי נתניה, ערן לוי הוא לא שחקן משעמם. אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אי אפשר להתעלם ממנו. הוא לא איזה שחקן אדיש, שבלוני... הוא לא מכבי פ"ת, גם לא הפועל חיפה. ערן הוא רומנטיקן של כדורגל. הוא לא בא לעבודה כמו עוד שחקן. הוא מלא תשוקה, רומנטיקה, הוא בא לעשות אהבה על המגרש. רצוי עם הכדור... כמו מכבי נתניה. אז הפסדנו אליפויות בעונות מטורפות בשנות השמונים... אבל הרומנטיקה היתה מעל הכל כשזה הגיע לדשא.
ערן הוא בול מכבי נתניה, לטוב ולרע.
לפעמים הוא (כמוה) עושה שטויות.... ומרגיז... ואין לו כוח... ולא מבינים אותו...
אבל כשמצליח לו - זה יותר מרגש מכל אחד אחר.
כי אף אחת לא יכולה לרגש כמו מכבי שלנו.
כי אף אחד לא יודע לרגש כמו ערן.
הרומנטיקה שנוטפת משני המותגים האלה, היוצאת מערן בכל פגישה של הרגל שלו עם הכדור, וזו אשר אופפת את מכבי נתניה והפכה לסמל שלה ברבות השנים – דומות מאוד, ומתאחדות לסיפור אהבה של ממש.
וכמו כל סיפור אהבה, יש עליות וירידות, טרגדיות מחד ורגעים מרגשים רבים מאידך.
כמו מכבי נתניה, ירד ערן ליגה בקיץ 2013. גם לו, כמו למכבי שלנו ההתחלה היתה קשה. הוא קיבל את סרט הקפטן ומשך את הקבוצה לליגת העל.
כמו מכבי נתניה, הפסיד/ויתר ערן על כספים בשם האהבה למועדון ואחרי שנה חזרו יחד לליגת העל. שנת החזרה לליגת העל היתה שנה עוצמתית במיוחד עבור ערן, שנה בה החזיר את כוח ההרתעה שלו – ומכבי נתניה את שלה – אך כעבור שנה אחת בלבד, התרסקו שתיהן יחד, הברך של ערן, וחשבון הבנק של מכבי.
וערן לא התאושש עד שנגמרה העונה. גם מכבי נתניה לא. שניהם חוו עונה מזעזעת, ערן ביציע עם קביים, הקבוצה – על הדשא. עם הפרצוף על הדשא.
התרסקות ביחד. ההתרסקות של ערן בקיץ, בישרה על ההתרסקות הצפויה של הקבוצה לאחר מכן.
ואז, כמו באגדות, גם מתאוששים יחד... בונים משהו חדש יחד, וכשבונים – צריך מנוף, אחד חזק, יציב, שלא ייפול ברוח, חזקה ככל שתהיה. כמובן שערן היה שם, סחף את הקבוצה, הדביק את השחקנים מחדש, ממינוס 9 ורצועה קרועה, קרענו את הליגה כשערן מוביל.
הגענו עם מלאכת הבניה, לעונה הנוכחית, 2017/18. אי אפשר להתעלם מערן, אי אפשר להתעלם ממכבי נתניה.
אחרי כל 2 משחקים טובים של הקבוצה עולות תהיות – האם אפשר ללכת עד הסוף?
אחרי כל שני בישולים או גול של ערן הוא נשאל האם הוא ממתין לזימון לנבחרת...
אחרי כל שני בישולים או גול של ערן הוא נשאל האם הוא ממתין לזימון לנבחרת...
הצמד הזה, ערן ומכבי נתניה, מרטיט לבבות בכל פעם שהם יחד. הצמד הזה, ערן ומכבי נתניה, כנראה נועד להיות יחד.
קשה לראות היום באופק איך ייראה היום הראשון במתחם לנד לאחר עזיבת ערן, אולי יותר נכון – לאחר פרישת ערן, אי שם בעתיד. נכון שאין שחקן שהוא מעל הקבוצה, בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף וכו'... אבל מה לגבי שחקן שהוא בעצמו הקבוצה?
ולמה, למה בכדורגל אי אפשר להתחתן? למה אשתי ואני יכולים להתקרב יחד לגיל 40 ובבוא הזמן לחצות אותו בכיף, אבל לשחקני כדורגל והמועדון המזוהה איתם – יש תאריך פג תוקף?
הרומן הזה, הוא אולי הרומן הכי מוצלח בהיסטוריה המודרנית של הכדורגל בארץ, ואולי בכלל בכל ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. כי דווקא כשמעורב כסף, עתיד כלכלי, תקופה בה קיים שפע של שחקנים, מאמנים, בעלי מאה ובעלי דעה – חיבור כזה, אהבה כזו – לא פוגשים כל יום, לא כל שנה ובכלל, כמה חיבורים אמיתיים כאלה הכרתם בארץ? לא זכור לי כזה.
מכבי נתניה וערן לוי לעולמים, שתי נשיקות ב... יהלומים...
.png)
