בקיץ 2016, כאשר רכש אייל סגל את מכבי נתניה, הכריז הבעלים החדש של המועדון על תכנית ארוכת טווח שמטרתה היא לא רק כי קבוצת הבוגרים תשוב למסלול הנכון, אלא גם מחלקת הנוער. ואכן, במהלך שתי העונות שעברו מאז כל קבוצות המחלקה ביצעו קפיצה משמעותית מבחינת ההישגים.
אולם ההצלחה לא נמדדת אך ורק בהישגים מידיים, אלא בעיקר בראיה קדימה - וראיה לכך היא החתמתו של זאביק זלצר בתור יועץ מקצועי למחלקת הנוער.
זלצר, שאימן את הקבוצה בעבר, למשך ארבע עונות משנת 1985, מהווה חיזוק משמעותי למועדון. ניסיונו הרב באימון שחקנים צעירים יצר לו שם בקנה מידה בינלאומי, לא כל שכן בישראל, כאן הוא סמל לחינוך וערכים בנוסף על היותו איש כדורגל
וותיק.
זאביק, מה גרם לך לחזור למכבי נתניה?
"מה שהביא אותי לכאן היו נסיונות השכנוע העקביים של אייל (סגל, הבעלים) וניב (גולדשטיין, המנכ"ל). הלהיב אותי הרצון שלהם לקחת את המחלקה צעד גדול קדימה. כששמעתי את החזון שלהם - השתכנעתי, למרות הקשיים שיש לי להגיע בשל עיסוקיי המרובים והלו"ז הצפוף. חוץ מזה, מכבי נתניה זו אהבה ישנה. עזרתי בעבר מאחורי הקלעים, ואין שום סיבה שלא אעשה את זה מהדלת הקדמית.
על אילו דגשים אתה נותן את הדעת בעבודה עם השחקנים הצעירים?
"ברמה המקצועית, חשוב לי ליישם דרך אחידה בסגנון המשחקים כבר מגיל צעיר. במקביל, בהיבט החינוכי - התנהגות אחידה למאמנים. נושא הערכים, בעיקר התנהגות והופעה, חשוב לא פחות מהיכולת על המגרש. 'נאה דורש – נאה מקיים'. המאמנים יהיו חלון הראווה - כשהם בסדר, גם השחקנים".
ומה המסר שלך להורי שחקני המחלקה?
"כל מי שהוא חלק ממכבי נתניה כיום, צריך להתנהג בהתאם. אנחנו לא מתפשרים. אני תמיד אומר: אנחנו מקבלים 500 ילדים, ולקצה הפירמידה יגיעו בודדים. אולי אחד או שניים לנבחרת, שלושה או ארבעה לבוגרים - אך המטרה היא שכולם יהיו בני אדם. הרבה פעמים אני פוגש שחקנים שאימנתי בנערים, והיום עובדים בתפקידים בכירים, שאומרים לי שאת ההשראה הם קיבלו כבר כנערים בקבוצה.
ההורים צריכים להבין - הם הורים מלווים, אבל מלווים עד תחומי המגרש. לטובת הילד ולטובתם, טוב לתת לילד להתמודד עם הבעיות לבד. מההורים מצופה שיערבו אותנו בבעיות, אבל שיתנו לנו לכוון ולתקן. הם צריכים להבין שלכל אחד יש את הילד שלו וזה בסדר, אבל לנו יש את כולם. כולם בנים של המאמן, וכולם צאצאים של המועדון. הורים צריכים לעודד בצורה תרבותית, כי הילדים מסתכלים עליהם. פעם בשבוע אני מקיים "יום הורים", בו כל הורה יכול לקבוע מראש פגישה, ושם אני מוכן לדון באופן אישי עם כל הורה שמעוניין בכך. הדלת שלי פתוחה בפני כולם."
מה מקור החיבור שלך למועדון?
"בעיני מכבי נתניה היא תמיד קבוצה גדולה, ומועדון גדול. קהל אוהדים שהיה פה גם בשנים קשות. גדול שחקני ישראל, מוטלה שפיגלר, שיחק פה. גם כשאימנתי בנבחרות, לקחתי דוגמאות ממקרים שעברתי במכבי נתניה. שיחקתי פה, ובעיניי זה מקום עם חיבור ורגש.
אנחנו בונים כיום את מכבי נתניה באופן כזה שהיא אמורה להיות מגנט לכל שחקן שרוצה להצליח. מגיעים לפה שחקנים ממקומות רחוקים, וכך זה ימשיך. בגילאים מסוימים אנו יכולים לתת לנערים תנאי מחיה, דוגמת פנימיה ולימודים, להם הם זקוקים, ואנחנו פועלים בהתאם - מקימים מערכת לאיתור שחקנים בכל רחבי הארץ. אנו גורמים להם לרצות להגיע למכבי נתניה.
אצלנו כל ילד שווה: לא משנה המגזר, מקום המגורים ומצבו הכלכלי – אם הוא מוכן לעמוד באמות המידה שלנו, הוא יהיו אצלנו. בחזון שלי, מי שיהיה במחלקה, ולא יתקדם לקבוצה הבוגרת – יישאר אוהד מכבי נתניה לכל אורך הדרך."
מה לשיטתך תכלית החיבור בין הקבוצה הבוגרת לנוער?
"ספינת הדגל זו הקבוצה הבוגרת, וכשספינת הדגל טובה, כל שאר קבוצות המועדון מקבלות חלון ראווה אליו ניתן לשאוף, ולחקות. אני מקווה שהבוגרים יהוו אבן שואבת לשחקנים צעירים, כי המועדון נותן אפשרות לשחקנים להתפתח ולהגיע לבוגרים ולהוכיח את עצמם.
מטרת הנוער היא לספק שחקנים לבוגרים. סלובו ושי רואים את העתיד של הקבוצה בנוער, וזה חשוב לא פחות מאליפות של קבוצת הנוער. רוצים הישגיות גם בנוער, אבל קודם כל המחלקה היא לטובת הבוגרים. המקרה של יונס מלדה משמח את כולנו – לקחת שחקן צעיר ולתת לו צ'אנסים אמיתיים במהלך העונה בבוגרים, זה בדיוק מה שכולנו עובדים בשבילו. יש לנו עוד כמה ילדים מוכשרים ברמות האלה ואני מאמין שגם הם יקבלו את ההזדמנות."
בעלי המועדון, אייל סגל, ידוע כמי שמחלקת הנוער בראש מעיניו, ואתה מגיע עם נסיון של שנים רבות בעבודה עם שחקנים צעירים.
"אני פה בגלל העניין הזה, כדי לשים את המחלקה ברמה של הבוגרים. לשני הצדדים יש את אותה מטרה ודרך חשיבה, וכשזה קורה, הפרויקט חייב להצליח. לא מגיעים ממקום של אגו, לא רוצים להשיג משהו אישי. באים כדי לעשות דברים טובים למען מכבי נתניה. אייל לא הגיע מבחוץ, הוא צמח כאן, וכשאתה פועל מהלב זה נראה אחרת."
אתה ידוע בתור איש מקצוע מהשורה הראשונה בארץ, ובעל רקע באקדמיות כדורגל באירופה. היכן אתה מזהה את הפער בין מחלקת הנוער של המועדון לבין הממוצע באירופה, וכיצד ניתן לגשר על הפער?
"הבעיה העיקרית שלנו היא מתקנים. יש המון ילדים שאנו רוצים לתת להם במה, אבל אין לנו היכן. אנחנו מדינה עניה במתקנים, בין העניות בעולם בנושא הזה. אני מרצה בכנסים מטעם אופ"א בגרמניה, ונפגשתי עם ראש עירית פרנקפורט שהסביר לי מדוע הוא דואג שלכל מועדון כדורגל יהיו הרבה מתקנים; "על כל יורו שאני נותן לספורט, אני חוסף חצי יורו בכספי רווחה בעוד 20 שנה. כל ילד שנמצא אצלנו במסגרת, בעתיד יהיה אזרח נורמטיבי".
"בנוסף, ישנם אמצעי עזר שמשפרים את השחקנים, את כל אלה אנחנו רוצים פה. זה עסק יקר מאוד, וצריך למצוא את המשאבים, הרשויות צריכות לתת את המתקנים, והבעלים יתן את אמצעי העזר. באירופה עד גיל 15, נערים א', אין בכלל ליגות. הדגש הוא על הקבוצה ועקרונות המשחק, ולא על הניצחון בכל מחיר. אני רוצה להנחיל את הדרך, וזה הדבר החשוב ביותר. זה יקח זמן, אבל מאמין שנשיג את כל המטרות שהצבנו לפנינו."