היהלום הבא

ביום שני האחרון התקיים באצטדיון נתניה גמר המונדיאליטו, בין ילדים א' שנתון 2007 של מכבי נתניה לבין הילדים של מכבי חיפה. הילדים זכו לקבל טעימה ממשית,איך זה מרגיש במגרש של הגדולים. המשחק התקיים במתכונת הבוגרים באצטדיון נתניה,כרוז, אירוח v.i.p בחדרי ההלבשה והכי חשוב, מול קהל שבא לעודד. מכבי נתניה חזרה עם הגביע הביתה אחרי שער ניצחון קטן ומתוק של אלון כפיר היהלום בצהוב שחור.
בשיחה שקיימתי עם אלון אחרי המשחק, גיליתי ילד שלא מפחד מעבודה קשה וחולם להגיע הכי רחוק שאפשר. קבלו אותו

ספר לי קצת עליך?
אני אלון כפיר בן 13 מנהריה שבצפון,תלמיד כיתה ח' ושחקן ילדים א' במכבי נתניה,עונה שניה שחקן כנף.
איך הגעת לכדורגל? מאיזה גיל כתה משחק?
אני בכדורגל מגיל 6,  התחלתי כמו כולם אני מאמין, בבית ספר עם חברים ואהבתי את זה מאוד אז נרשמתי לקבוצה בעיר שלי,שיחקתי שם ואז רציתי להתקדם. הגעתי למטה אשר ובשנתיים האחרונות אני בנתניה,כאן אני רוצה להשאר. המטרה שלי בסופו של דבר להגיע לבוגרים.
 

למה דווקא מכבי נתניה?
מאז שאני קטן אני חולם על מכבי נתניה. את מכבי חיפה אני והמשפחה שלי פחות אוהבים ובמועדנים אחרים פחות עניין אותי לשחק.יש לי גם חבר טוב מהנוער בנתניה  עידן אביטוב שהוא גם מנהריה ורציתי להיות כמוהו. היה לי ברור שנתניה זה המקום שלי, אני הכי שמח ושלם על ההחלטה הזו.

להגיע מנהריה לנתניה ארבעה חמישה ימים בשבוע, זו חתיכת הקרבה לעשות. איך הסכמה לזה?
בהתחלה היה לי קשה, אני לא אשקר אבל היום אני כבר רגיל וזה לא מפריע לי בכלל. ההורים מאוד תומכים בי ובהחלטה שלי, ומתאמצים איתי יחד, בין אם להקפיץ אותי לרכבת בזמן ובין אם להקפיץ אותי למגרש אימוניפ בנתניה. אני יודע לאן אני רוצה להגיע וברור לי שזה דורש מאמץ והקרבה ואין לי בעיה עם זה אני מוכן לוותר על הרבה דברים.

על מה למשל יוצא לך לוותר בגלל הכגורגל?
בעיקר על מפגשים חברתיים. שהחברים שלי נפגשים אני לא יכול להצטרף אליהם כי יש לי אימון וזה בסדר גמור מבחינתי, אני לא מרגיש כעס או החמצה. אני פוגש את החברים בבית ספר,יש טלפונים ושיש לי זמן חופשי אני נפגש איתם.
איך המשפחה והסביבה שלך מקבלת את ההשקעה שלך בכדורגל ?
המשפחה כולה תומכת בי ומסייעת לי בכל מה שהם יכולים. יש לי אח גדול חייל שמשתדל להגיע כמה שיותר והחברים גם תומכים ומבינים שהסדר יום שלי מחולק אחרת מהם.
יש שחקן שהיית רוצה להיות כמוהו? שאתה חולם להיות כמוהו שתהיה גדול?
המודל לחיקוי שלי הם אמבפה וניימאר
אני שואף הכי רחוק שאפשר.

ביום שני האחרון התקיים גמר טורניר המונדיאליטו בו נשיחקתם מול מכבי חיפה  וזכיתם בגביע ואתה הבקעת את השער ניצחון. ספר לי קצת על המשחק איך היה?
היה מאוד מאוד מלחיץ, קמתי עם פרפרים בבטן, הידיעה שאני הולך לשחק באצטדיון. אין ספק שזה היה אחד הימים המלחיצים שהיו לי בחיים אבל גם אחד הימים הכיפים שהיו לי.
מה בעצם ריגש אותך המשחק עצמו והמעמד,או לשחק באצטדיון?
גם וגם. המעמד עצמו היה מרגש מאוד בכל זאת הגענו לגמר גביע בטורניר חשוב ושיחקנו מול קבוצה חזקה וכמובן לשחק באצטדיון נתניה זו חוויה מטורפת מול קהל, משהו שאי אפשר להסביר במילים. פתחנו את המשחק פחות טוב ובמחצית השניה הצלחנו להתאפס על עצמנו ולנצח.
אתה הבקעת את שער הניצחון, למעשה השער היחיד במשחק,איך הרגשת?
וואו זה מטורף, זה פשוט אושר.
לפני המשחק כל אחד מאיתנו תכנן מה הוא יעשה אם יבקיע, לאן לרוץ, איזו תנועה לעשות עם הידיים.ברגע האמת לא זכרתי כלום ופשוט רצתי לעבר החברים שלי בספסל, הייתי בעננים. אני אמנם הבקעתי את השער, אבל הניצחון של כולנו.

החברים בקבוצה פירגנו?
הכי פירגנו, גם החברים בספסל, גם המאמן וכל מי שנכח במגרש. בסופו של דבר זה משחק קבוצתי ואנחנו מאוד מגובשים, שמחו איתי ובשבילי בדיוק כמו שאני הייתי שמח לכל אחד מהחברים שהיה מבקיע.