אהבה בלי גבולות

 

טובי שטרנהל ושלושת ילדיו אורי אמנון ונעמי לא נותנים למרחק מבאר אוריה (ליד אילת) להפריע להם להגיע לראות את מכבי נתניה,

השבוע ערכנו איתו ראיון מיוחד.

ספר קצת על עצמך?

 

"אני בן 48, גדלתי בנתניה והולך למשחקים של הקבוצה מאז שאבא שלי היה לוקח אותי (גיל 5) - זה שם אותנו בתקופה היפה של הקבוצה.

אני זוכר את הקבוצה הזאת בתקופה הכי יפה שלה. במקצועי אני צולל מסחרי, שזה צולל שעושה עבודות ריתוך במים, למדתי את זה בחו"ל וגם עבדתי כמה שנים שם והמשפחה הייתה איתי".

 

איך זה כאחד שגדל על נתניה הגדולה, לגדל את הדור הצעיר על הקבוצה?

 

"בתקופה הזאת שהילדים גדלים על מכבי חיפה ומכבי תל אביב זה אתגר לא פשוט. כאשר התחלתי לקחת אותם למשחקים הם קיבלו גם מאבא שלי  שהוא אוהד שרוף וגם ממני את ההתרגשות והבסיס הזה. כאשר אני מנסה להסביר לילד הגדול שלי (בן עשר) מה זה, אני הולך לכיוון של רומנטיקה ומשהו שהוא לא פשוט להסביר ובינתיים זה מצליח. היינו במשחק האחרון נגד פתח תקווה והתרגשנו ביחד, גם אבא שלי שיהיה בריא מכניס להם את זה - זה לא פשוט אבל הילדים אוהבים. כל העניין של איך שאני זוכר את מכבי נתניה ככה אני מתאר אותה, כאשר הייתי ילד בגיל שלהם לאנשים

הייתה מין יראת כבוד, הייתה לנו אימרה אז שקבוצות מגיעות ל"וינגייט" וכבר בפיגור 2:0 עוד לפני שמגיעים ל'קופסא'".

 

ספר על הקושי ועניין הנסיעות

 

"אבא שלי גר בערך קילומטר מהיהלום. ביום שבת האחרון נניח התארגנו כבר לפני, נכנסים לאוטו לנסיעה שהיא עצמה חוויה כיפית. מגיעים לאבא שלי יושבים קצת, נכנסים למגרש ובשביל הילדים זה יום מאוד מרגש. בסוף איך שאתה תופס את הדברים ככה הם, אם אתה תופס את זה כמעייף  ומתיש אז זה יהיה ככה, אבל הילדים עפים על זה. הם עפים על הנסיעה וקורה לא פעם ששמים פרק של "יהלומים באוויר" ונכנסים לאווירה ופשוט כיף".

 

איך באמת עוברות הנסיעות והחוויה בדרך למשחק?

 

"חלק מהזמן מדברים על המשחק וחלק על דברים אחרים. בסוף זה ארבע שעות, אתה נכנס לאוטו בשמונה וב12, 12 וחצי אתה כבר בנתניה. זה עובר, כשהמצב רוח טוב זה עובר. הילדים מתרגשים, שמחים ומחכים להיכנס וזה הופך הכל למין אירוע משפחתי כזה".

 

איך מגיבים לשאלה של למה לך לנסוע ולהגיע למשחקים?

 

"אני נתנייתי בלב ובנשמה שלי, תמיד הייתי. גדלתי על נתניה מרגשת, רומנטית ששיחקו בה עודד, גדי, גריאני וכל השחקנים. עכשיו עם בני זה ממש כיף לראות, כל הדבר הזה בא לידי ביטוי באיך הוא מנהל את המשחק. אני זוכר את נתניה של גלים של התקפות, ועכשיו בדקה 24 בעשרה שחקנים הוא תוקף ולא הולך אחורה - זה מכבי נתניה בשבילי".

 

מה המשחק הכי מרגש עבורך כאוהד?

 

"6:0 על מכבי תל אביב. היה גם איזה משחק נגד כפר סבא שלא לקחנו אליפות אבל פירקנו 5:2, אני לא זוכר משחקים לא מרגשים האמת. אני זוכר קבוצה שהיו עולים למגרש עם המדים של "גלי" והתפוצצות. אני מתרגש רק מלדבר על זה, זה מה שאני מעביר לילדים שלי".

 

מה אתה חושב על מכבי נתניה של השנים האחרונות?

 

"קודם כל אין ספק שכסף הוא מרכיב משמעותי מאוד. שאני חזרתי מחו"ל זה היה אחרי העלייה עם המינוס 9, היה משהו בדרך שהוא מוביל שהוא ערכי וקהילתי שהאמנתי לו והוא בעיניי סמל ודוגמא. יש בו משהו ששבה אותי, הדרך והערכיות, אני רואה אותו שם ב"יהלום" ואין אדם שלא בא אליו לכל דבר והוא הופך את העולם בשביל כל אוהד וזה כל כך לא מובן מאליו ואני לא יכול שלא להעריך את זה".

 

איפה אתה רואה את הקבוצה בשנים הבאות?

 

"אייל עושה מה שהוא יכול, הייתי רוצה שאולי יותר אוהדים יקנו יותר מנויים ויתנו לקבוצה יותר מרווח כלכלי כדי שיוכלו להתקדם הלאה. עד שלא יבוא כסף בסדרי גודל של מכבי חיפה, מכבי תל אביב, באר שבע אז אנחנו נילחם על הפלייאוף העליון שלנו כל שנה. לא רואה שזה יכול להשתנות אם אין שינוי בתקציב".

 

לסיום. מסר לאוהדים

 

"שתהיה קצת יותר סבלנות כלפי מהלכים שהמועדון עושה, וקצת יותר סלחנות. סך הכל יש לנו חוויות מדהימות עם הקהל של נתניה, 40 שנה במדבר כולנו רוצים לראות יותר אבל יש את המגבלות של כסף שאי אפשר. מבחינתי בדי אן איי מכבי נתניה תמיד תישאר מועדון גדול אבל קשה להסביר את זה לקטנים שלא ראו כלום ובכלל לדור הצעיר".