"אוהב אותך, מכבי נתניה שלי"

 

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שנכנסתי לאצטדיון וראיתי כל כך הרבה אנשים ביציע החצי ירוק חצי בטון. על המגרש רצו סאבו, שלומוביץ, סרוסי, עוד כמה מופלאים ומוטל'ה שפיגלר אחד. הייתי המום מהעוצמה ונדבקתי בקסם המשחק ובגאוות המותג מכבי נתניה. זכיתי לראות את כל האליפויות הגביע ומשחקי האינטרטוטו ב-78 כשגם באירופה למדו מי זאת מכבי נתניה. הייתי שם כשעודד עלה מהספסל והעניק לנו שער אליפות ( מכנס נכנס והכניס ).

 

הייתי גם כשבני לם הלם ואבא לם מי חלם. ראיתי שישיות ורבעיות. מכבי נתניה הייתה מרכז העולם שלי כמו של עוד הרבה ילדים בגילי , זה היה מתחיל ביום ראשון שהיינו מחפשים אצל בוצון ( גל ) או סיגנל כרטיס ילד למשחק של שבת. באמצע השבוע כשלא שיחקנו מתחת לבית הינו מגיעים לאמונים וגם שם היה חשמל באוויר. בשבת אמא הייתה מכינה שקית עם כריכים, פירות ופיצוחים - 4 שעות לפני המשחק נכנסים לאצטדיון, לספסל הירוק העליון ביותר. רואים פורמיץ של הנוער או שמשון ת"א ואז ההצגה הגדולה היתה מתחילה. 

 

רעידות בגוף כשהם היו עולים על המגרש, ידעת שאתה הולך לראות הצגה ולא חששת כשספגת גול, מספיק היה להסתכל על הסטרים שלובשים את המדים עם הסמל הנכון. נולדתי באור מבחינת מכבי נתניה כבר אמרתי לכם. בסיום המשחק היינו ממתינים בשער השחקנים, ומתחילים ללכת הביתה רק כשחיים בר שהיה תמיד יוצא אחרון עם כפכפים והנעליים של המשחק אצלו ביד וחיוך תמידי והינו מלווים אותו בדרך. בבית הספר יצא לי לשחק עם רונן גבאי, שלום תקווה, יגאל מנחם ורוני לוי ( אח שלו יגאל שהיה שחקן מצוין ). ואיזו גאווה זו היתה כשראינו אותם מגיעים להרכב הקבוצה. 

 

יש כמובן את האליפות הגנובה של עונת השישיות הנפלאה של פרלמן שכפר סבא גנבה אליפות ושנה אח"כ כשמוטלה קיבל את הקבוצה הכי מוכנה ורעבה לאליפות וחקק את המשפט האלמותי נתניה ועוד 15. שנה אח"כ האור החל לדעוך ונתניה דישדשה- כאב של אימפריה דועכת זו צריבה בלב שלא נשכחת מהר. אני זוכר שעוד האמנתי שנחזור ולא נתפס לי שמוטלה הגדול לא מצליח להחזיר את הקבוצה למקום הראוי לה. כתבתי מכתב ארוך למוטלה ושמתי אותו בתיבת הדואר שלו ברחוב סמילנסקי ( לאחר שעבר מרחוב הנגב ) כמה בתים קדימה מבית ילדותי. בין היתר כתבתי לו מוטלה אנחנו נתנו פור לליגה וזה בדיוק המשפט שהוא אמר בהפסד אחרי שנטע בי תקווה שהתבררה כתקוות סרק. לאחר מכן היו כמה שנים של אהדה מרחוק לקבוצה ולא היתי מגיע לכל המשחקים השבר של הנפילה היה גדול . 

 

ב-2002 כשגילי הגיע לאמן אותנו והיינו מיודדים חזרתי לראות בקביעות את מכבי נתניה והוא היה מעשיר אותי בידע המקצועי שלו, ולמדתי לראות את המשחק מעוד זווית מאוד מרתקת . עמית שלי נולד כשגרנו בפת והוא שיחק כילד במכבי פת אבל כבר מגיל 4 היה לו מנוי יחד איתי לנתניה היום הוא בן 19 והחיידק הזה לא עזב אותו עד היום ואני כל כך נהנה לראות את ההבנה שלו במשחק.

 

 מבחינתי התחלת תקופת אייל סגל נצרבת לי דווקא מחוץ למגרש באנושיות ובחיבור לאוהדים. כשאבא ז״ל נפטר מבלי שהכרנו לפני הוא הגיע אלינו הביתה וישב לא מעט זמן עם אמא וכיבד את המשפחה בצורה בלתי רגילה. שנה לאחר מכן כשאמא ז״ל נפטרה הוא לא שכח להתקשר ולהתנצל שלא יכול היה להגיע מכיוון שהיה בחו"ל ובדיוק הגיע למשחק חשוב מול מכבי תא. בהמשך היו גם חילוקי דעות ביננו והעברת ביקורת שלי עליו ( מודה שמוגזמת וזו הזדמנות טובה להתנצל ). מבחינתי לעולם לא אשכח לו את המחווה וזה המאפיין הגדול ביותר באייל אנושיות. העונה הבאה זו הזדמנות בלתי חוזרת לקחת תואר, שנים שאני טוען שגם בתקציב לא אסטרונומי אפשר לקחת תואר בביצה שלנו. בתנאי שהוא מנותב נכון ונוצר תלכיד קוסמי עם יציעים מלאים  ואנחנו פסע משם. לכן אני בטוח שאייל יעשה נכון כשישאיר את הסגל הקיים בחיזוק קל ( לגייס משקיע נקודתי זה לא בלתי אפשרי ) ישאר בעצמו לעוד עונה בעיקר בשביל להנות מפרי עמלו ולראות תואר באיחור קל ממה שהוא הבטיח לנו. גנדלמן וגאבר יהיו שווים הרבה יותר אחרי תואר ככה שגם כלכלית זה הימור מחושב. 

 

אני יכול לשבת שעות להזכר במשחקים ושערים של מכבי נתניה ובשמחות קטנות כמו שהיה אצלי במסעדה בפת למשל אבל זה ככה טעימה קטנה על קצה המזלג ממה שיש בלב הצהוב שלי. מכבי נתניה גרמה לי לחוות את כל קשת הרגשות בווליומים מטורפים, אהבה, אושר, אכזבה, צחוק, בכי, שנאה, קנאה, מרמור, מתח, אחדות, נבדלות ומה לא ? ועל כך תודתי לך אהובה ובתקופה הזאת מכבי נתניה עבורי היא בעיקר תקווה. אוהב אותך מכבי נתניה שלי מאז ועד עולם .