דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4) 
.jpg)
בשבת (17:30) מכבי נתניה תארח את קריית שמונה למשחק במסגרת המחזור ה-25 בליגה. לקראת המשחק האוהד שלה פרנקל בן ה-47 משתף אותנו בזכרונות מהמשחק הראשון שלו, בו ניצח בני לם כשחקן את מכבי תל אביב.
אותו משפט נכנס לי ללב, למרות שכל חבריי אהדו את הפועל תל אביב ובני משפחתי הלכו בעקבות האהדה לבן הדוד מדרגה שניה, חלוץ הפועל מרמורק, ניר לוין. התחלתי לעקוב אחרי הקבוצה בעונת 81-82,לעקוב ממרחק, עם טרנזיסטור פתוח על שירים ושערים, כל שבת בשתיים. כי בתור ילד בכיתה ב', בקיבוץ בסוף העולם זאת היתה האפשרות היחידה.
עולים על הר הגלבוע או מטיילים בקיבוץ, והלב מחסיר פעימה עם כל "איתות" מהקופסא.
באותה עונה נתניה שיחקה כדורגל משובח וסיימה כסגנית להפועל כפר סבא. יום אחד שמעתי שילדים גדולים ממני מתארגנים לנסיעה לבלומפילד, עם מבוגר אחד, לראות הצגה כפולה: שמשון - הפועל ומכבי תל אביב מול נתניה.
הרגשתי שזאת הזדמנות שלא תחזור וביקשתי להצטרף. נסיעה כזו דרשה אירגון לפני (איסוף כסף,קניית כרטיסים,הזמנת רכב). נותר מקום אחד וביקשו ממני להביא מהר מעטפה סגורה עם 200 שקל (ישן). בבוקר המשחק התעוררתי בשש, נרגש מאו, גם לנסוע לתל אביב, גם בלי הורי ועוד לראות את מכבי נתניה. הרכב היה מלא באוהדים מתוחים של מכבי,הפועל ונתניה.
כשהגענו לבלומפילד ,בקושי הצלחתי לנשום מרוב התרגשות, המשחק הראשון הסתיים ב 1-0 של שמשון על מכבי. היהלומים לא אכזבו וניצחנו משער של ...בני לם.
אותה עונה הסתיימה באליפות מתוקה. 38 שנים עברו מאותה אליפות ומאז לא זכינו בתואר, אבל זכיתי להיות חלק מקבוצה וקהל שהוא גאוה. לא חושב שהייתי יכול לשרוד שנים ארוכות וקשות עם קהל שמתייחס לבעלים, מאמנים, שחקנים בכלל וערבים בפרט בצורה מבזה. היהלומים תמיד היו בני אדם לפני הכל.
"גם בשעות הכי קשות"
ככה אני מנסה לחיות ולחנך את ילדי.
ואם כזאת דרך אני בטוח "שהאימפריה עוד תחזור!".
קוראים לי שלה פרנקל, נשוי לאורלי ואבא לישי וזהר, גר במגדל העמק ועובד בחברת משקאות. גדלתי בקיבוץ חפציבה, שנמצא בין עפולה לבית שאן, אבי ז"ל אהב ספורט בלי לאהוב קבוצה מסוימת, על נתניה הם אמר שהם משחקים "התקפי ופתוח".
אותו משפט נכנס לי ללב, למרות שכל חבריי אהדו את הפועל תל אביב ובני משפחתי הלכו בעקבות האהדה לבן הדוד מדרגה שניה, חלוץ הפועל מרמורק, ניר לוין. התחלתי לעקוב אחרי הקבוצה בעונת 81-82,לעקוב ממרחק, עם טרנזיסטור פתוח על שירים ושערים, כל שבת בשתיים. כי בתור ילד בכיתה ב', בקיבוץ בסוף העולם זאת היתה האפשרות היחידה.
עולים על הר הגלבוע או מטיילים בקיבוץ, והלב מחסיר פעימה עם כל "איתות" מהקופסא.
באותה עונה נתניה שיחקה כדורגל משובח וסיימה כסגנית להפועל כפר סבא. יום אחד שמעתי שילדים גדולים ממני מתארגנים לנסיעה לבלומפילד, עם מבוגר אחד, לראות הצגה כפולה: שמשון - הפועל ומכבי תל אביב מול נתניה.
הרגשתי שזאת הזדמנות שלא תחזור וביקשתי להצטרף. נסיעה כזו דרשה אירגון לפני (איסוף כסף,קניית כרטיסים,הזמנת רכב). נותר מקום אחד וביקשו ממני להביא מהר מעטפה סגורה עם 200 שקל (ישן). בבוקר המשחק התעוררתי בשש, נרגש מאו, גם לנסוע לתל אביב, גם בלי הורי ועוד לראות את מכבי נתניה. הרכב היה מלא באוהדים מתוחים של מכבי,הפועל ונתניה.
כשהגענו לבלומפילד ,בקושי הצלחתי לנשום מרוב התרגשות, המשחק הראשון הסתיים ב 1-0 של שמשון על מכבי. היהלומים לא אכזבו וניצחנו משער של ...בני לם.
אותה עונה הסתיימה באליפות מתוקה. 38 שנים עברו מאותה אליפות ומאז לא זכינו בתואר, אבל זכיתי להיות חלק מקבוצה וקהל שהוא גאוה. לא חושב שהייתי יכול לשרוד שנים ארוכות וקשות עם קהל שמתייחס לבעלים, מאמנים, שחקנים בכלל וערבים בפרט בצורה מבזה. היהלומים תמיד היו בני אדם לפני הכל.
"גם בשעות הכי קשות"
ככה אני מנסה לחיות ולחנך את ילדי.
ואם כזאת דרך אני בטוח "שהאימפריה עוד תחזור!".
*לבסוף, אני רוצה להודות לעיתונאי והיסטוריון הספורט רון עמיקם שרענן לי את הזיכרון על המשחק*
.png)
