צהוב שח(ו)ר

הוא המנחה המיתולוגי של המירוץ למיליון, שחקן, מנחה וכותב, אבל לרון שחר יש עוד אהבה גדולה - קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה, ראיון מיוחד שעשינו עם השחקן ואוהד הקבוצה, רון שחר. רון שיתף על הזכרונות מהקופסא, החיבור לשירזי ופיזנטי, הפאבלות בברזיל ועוד

איך התחילה האהבה שלך למכבי נתניה?

"האמת שלא באשמתי, ההורים שלי גרים בנתניה ולמעשה לא הייתה באמת אופציה אחרת כשהייתי ילד".  

מה הזיכרונות שלך כילד מהתקופה בקופסא?

"כאשר הייתי ילד קטן הייתי הולך עם גיסי למשחקים. הקבוצות היריבות היו מגיעות לקופסא והשחקנים היו מדברים בתוך המנהרה אם אפשר לקבל היום רק גול או שניים. הייתי בא לשבת וגיסי היה אומר לי "לא, אם אתה מתיישב אתה מפספס גול". מתחילת המשחק, בהתקפה הראשונה והשנייה אתה כבר מרגיש לאן זה הולך. דווקא בעונה כאשר כפר סבא גנבה לנו את האליפות, התחלנו עם 6:0 על מכבי ת"א, 6:1 על בית"ר ירושלים. היינו מפלצות, אלו היו קונצרטים שאי אפשר לתאר. זאת גניבת האליפות הכי גדולה שהייתה אי פעם בכדורגל הישראלי".  

בתקופה שלך אז כילד בקופסא, איזה שחקן תפס לך את העין במיוחד והתחברת אליו?

"זאת הייתה קבוצה של קונצרטים. אני התחברתי לשלמה שירזי ודוד פיזנטי. כשהם היו מקבלים את הכדור כל הקהל ישר היה צועק להם "דיו דיו". אתה היית רואה שחקן לוקח את הכדור מההגנה ועולה איתו קדימה כמו חיה רעה. שני מטוסי סילון הם היו, אחד בימין ואחד בשמאל. הייתי אוהב לראות אותם חורכים את הדשא. עולים ויורדים, היום כשאני חושב על זה כמה כושר היה להם וכמה הם רצו".  

איך אתה רואה את המועדון היום?

"צנוע, ממוצע, לא מה שהיה פעם. אבל למועדון הזה יש משהו מיוחד בלבנות ולהשביח שחקנים, כמו עדן, פארפה, גבי, אביב, דיא וכו.. בנוסף למועדון שלנו יש משהו מיוחד בלשקם שחקן שהוא גמור. איציק זוהר כאשר הגיע אלינו הוא היה בלמטה, כישרון ענק אבל לא מפוקס, עשה הרבה שטויות שהפריעו לו לשחק כדורגל. הגיע לנתניה, משהו בחיבוק מהקהל והאנרגיה של הקופסא החייה אותו. אני זוכר משחק שהוא נכנס מחליף ושם גול מקרן וגול מבעיטת עונשין נגד הפועל תל אביב. אני הייתי עם דמעות בעיניים, כל כך שמחתי בשבילו".

 
מה ההבדל בין לשחק בנתניה לבין לשחק בקבוצה עם לחץ לאליפות?

"עצם השאלה מסבירה את מה שעניתי קודם על איך אני רואה את המועדון. זה מכבי תל אביב, מכבי חיפה, והיום באר שבע עם הכסף הגדול מדברות על האליפות, זה לא היה ככה ולא אמור להיות ככה. אתה מסתכל היום על מכבי תל אביב, למכבי תל אביב בקישור יש שחקן ברמה של עדן קארצב היום? ככל שאתה משחק בקבוצה יותר גדולה האינטרסים יותר חזקים. לא כל שחקן בנוי לזה, לא תמיד זה תלוי בכישרון של השחקן. הרבה פעמים זה חיבור של שחקן למועדון ומאמן, כמו במקרה של קארצב, שמאמן כמו בני יכול להגיד לו אני רוצה שתשחק כדורגל ותהנה.

 

מה דעתך על בני לם?

"בתור ילד אני זוכר איך אני ומריאנו היינו עומדים תלויים על הגדרות. כשבני היה בועט בעיטת קרן, זה היה בשבילנו כמו פנדל. זה היה 50% גול עבורנו. היינו מתרגשים מזה. כל הקהל היה קורא זה גול וזה כשהבן אדם מעלה קרן. זה היה משהו אחר. כשמגיע אחד כמו בני שגדל בעיר של כדורגל חיובי ושמח, ובא עם גישה שמתאימה לד.נ.א של המועדון, אז יש הרבה סיכוי להצליח. מוטל'ה לא היה מאמן גדול, הוא היה מנהל טוב בזמנו. מוטל'ה יודע לדבר אבל הוא בעיקר ידע איזה חומר יש לו ביד ונתן לסוס לרוץ. זה מה שבני מנסה לעשות היום".  

איך אתה רואה את השינוי שחל עם השנים, במכבי נתניה ובכדורגל הישראלי?

"הכדורגל הישראלי בעיניי הולך אחורה. הוא הופך להיות פחות מעניין אותי לפחות - הוא מאבד את הרומנטיקה והופך להיות מקפצה לכל מיני דברים אחרים. הכל מוגזם והכל צועק, מתלהם, הבעלים מתחלפים. כל העניין של בעלות על קבוצות, פעם זה היה מאהבה ורצון לעשות טוב, היום בחלק מהקבוצות זה מפגני כוח ושליטה. כל עוד הכדורגל היה מבוסס על הכישרונות המקומיים, גידלת דור מילדים והם גדלו להיות תותחים. היום זה לא מעניין".

ואיפה נתניה נכון לכרגע?

"יש לי חבר בשם ערן, הוא מהשרופים של נתניה והוא הולך עם כל המשפחה, אני מבין את העניין כחוויה משפחתית ומשהו שעושים כולם ביחד. הם לא הולכים כי הם חושבים שאפשר לקחת אליפות, הם הולכים בשביל הביחד שלהם. אתה לא מרגיש שווה בין שווים".  

 אבל זה לא רק בישראל-זה הרי בכל העולם ככה?
"נכון, הרעה החולה הזאת היא לא רק בישראל. כמעט בכל מדינה יש 2,3 קבוצות במקרה הטוב שמתמודדות על אליפות וכל השאר באות להפריע. התחרות בין הקבוצות הגדולות, מביאה לחוזים מנופחים. אין שום הצדקה ששחקן כדורגל ירוויח 80,90 מיליון דולר בשנה. מנתח מוח ברמה הכי גבוהה בעולם, או שלושה או חמישה הטובים בכל מקצוע ואפילו שחקני קולנוע, לא מתקרבים לסכומים האלה. וזה רק השכר, עוד לפני המרצ'נדייז והפרסומות.

 

ולשחקן כזה מביאים מאמן שמרוויח ארבעה מיליון דולר, הם מצפים שהשחקן יתייחס למאמן כסמכות. תן לי להסתכל מה הקבוצה שלי עושה בארץ, להתבאס שמפסידים, להרוויח אחלה תחילת שבוע כשמנצחים, כל השאר? את מי זה מעניין."

 

אז איך אפשר אחרת?

"הכדורגל הוא ספורט עממי. הסתובבתי בעולם וראיתי מקומות שהכדורגל צומח מהעם. מה שהיו מספרים פעם על כדורגל מגרביים? ראיתי את זה בעיניים. להסתובב בפאבלה מוכת עוני בריו דה ז'נירו, להגיע אל מגרש חול קטן, לראות את הילדים משחקים עם כדור מאולתר, ולהביא להם כדור אמיתי ולראות מה הם עושים איתו.. ואיזה תשוקה יש להם למשחק.  זה מגרש שמגודר עם רשת גבוהה כי אם הכדור עף הוא עף מההר. 

 

לסיום אנחנו שואלים את שחר, אם יש לו טיפ לשחקני הכדורגל

"אם אתה שואל אותי, שחקן כדורגל חייב ללמוד ריקוד. תנועות, דינמיקה, קוארדינציה, קלילות, הכל. אני מוכן להתערב ששחקני כדורגל גדולים, למשל רונאלדיניו תשים לו מוזיקה - תראה איך הוא זז כמו רקדן. אני הייתי חושב מחוץ לקופסא, לא רק על כדורגל, מעבר. לוקח אותם ללמוד ריקוד ולעבוד חזק על הצד המנטלי."