דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4) 
(2).jpg)
.jpeg)
אני שובל חיון בת 19, אוהדת נתניה שרופה מגיל שמונה.
הכל התחיל בזה שאמא שלי הציעה לאחי התאום ללכת למשחק הגמר של מכבי נתניה (גביע המדינה) נגד הפועל קריית שמונה באיצטדיון רמת גן, ופה מתחיל הסיפור שלי. ישר קפצתי ואמרתי לאמא שלי שאין מצב שאני לא באה כי החלום שלי הוא לראות משחק כדורגל במציאות..
ואמא שלי ענתה לי: כדורגל זה לבנים ואת בת. אחרי שהתעקשתי ונלחמתי שאני רוצה ללכת איתם אמא שלי נכנעה, אני זוכרת שיום לפני לא הצלחתי לישון מרוב התרגשות, הגיע השעה שצריך לצאת למשחק כולי מאושרת בתקווה שננצח. (מזכירה: משחק ראשון שלי) ואז בדקה ה97 הפסדנו , לא אשכח איך ראיתי את כל האוהדים מסביבי בוכים ואני אחריהם..
השנה שעברה התחילה ברגל שמאל, אמרתי לעצמי ולחברים שלי - העונה נתניה יורדת ליגה - עם דמעות בעיניים. עד שהגיע הבן אדם שניפץ לי את הסטיגמה - מי אם לא בני לם !!!!!
מעבר למאמן הוא אישיות שכבר לא מייצרים, שלא הפסיק לרגש אותנו אם זה ה-4-2 נגד מכבי תל אביב , ה-3-0 מול הפועל באר שבע ויש עוד המון משחקים שגרמו לי לבכות מאושר. בני לם הפך את העונה שעברה לחלום! ( לא אשקר שהיה חסר תואר בשביל שזה יהיה מושלם)
בתור אוהדת מכבי נתניה אני הכי גאה שיש!
אמנם מכבי נתניה נקראת ״קבוצה קטנה״ אבל אף אחד לא יודע כמה היא גדולה ומרגשת! איך אומרים: 'זר לא יבין זאת..'
אני מאוד שמחה שעוד המון מצטרפים למשפחה הצהובה והמורחבת שלנו שרק הולכת וגדלה (טפו טפו חמסה שום בצל) ואני שמחה להיות חלק מכל הדבר הזה שנקרא ״מכבי נתניה״
ולסיכום
אוהדים ואוהדות יקרות,
מאחלת לנו עונה של ריגושים וחוויות שלא נשכח לעולם! ומי ייתן והשנה נראה תואר ונזכה לבכות מאושר אין סופי וגאווה ענקית לקבוצה שלנו שראויה עד מאוד להביא לנו את התואר הזה שכולם מחכים לו.
.png)
